<h1>בה"ג הלכ' נדה</h1>
<h2>דף סא.</h2>
וכל ימי טמאה אסיר (ליה) [לה] למיכל על פתורא דגברא, דתנן (שבת י"א.) כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. אמר רבי יצחק ברבי חנינא אמר רב הונא (כתובות ס"א.) כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. אמר רבא הצעת מיטה בפניו אסור שלא בפניו מותר. מזיגת הכוס, שמואל כי הוה משקיא ליה דביתהו בימי נדה הוה משניא שנויי יהבה ליה בשמאליה, אביי יהבה ליה אפומא דכובא, רבא מחתא ליה על בי סדיא, רב פפא אשרשיפא.
<h2>דף עב.</h2>
ואי קביע לה זמנה דחזיא ביה ואמרה לא חזאי, אי נמי אמרה כזה ראיתיו ואיבדתיו, מהימנא, כדתניא (נדה כ':) נאמנת אשה לומר כזה ראיתיו ואיבדתיו. אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל (כתובות ע"ב.) מנין לנדה שסופרת לעצמה, שנאמר (ויקרא ט"ו, כ"ח) וספרה לה לדעתה. והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה, כגון דהויא לבישא הנך מאני דלבשה בנדותה, ובא בעלה ואמרה טהורה אני, לא מהימנא ואסירה, דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה ושמשה לבעלה לוקה עליה משום נדה. אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני, (כתובות כ"ב.) אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
